פסק-דין בתיק ת"א 11 - 11 - 22116

א. ההליך

1.       בכתב התביעה שלפניי עותרת התובעת לאכוף חוזה שלטענתה נכרת בתאריך 8.1.2010, ולפיו התחייב הנתבע למכור לה זכויותיו  בדירת מגורים, המצויה בחיפה ברח' דוד אלעזר 10 שבמגדלי חוף הכרמל, בבניין אלמוג קומה 11 בית 1137, במקרקעין המזוהים כגוש כגוש 10742 חלקה: 1 (להלן " הדירה").

          כמו כן עותרת התובעת לחייב את הנתבע לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך, שלטענתה, הנתבע הפר את חוזה המכר עמה.

ב. הרקע

2.       הנתבע הוא בעל הזכויות בדירה. הבניין בו מצויה הדירה, טרם נרשם כבית משותף.  התובע, אשר שהה תקופות ארוכות בגרמניה, הסמיך את הוריו להשכיר את הדירה, והוריו השכירו את הדירה לתובעת.  במהלך התקופה שמרה התובעת על קשר חם עם הוריו של הנתבע ואף סייעה להם. בעקבות מחלה בה לקתה אמו, הנתבע שב ארצה כדי להיות לצדה. התובעת ששימשה שקצינה בחיל הרפואה ביחידת חיל הרפואה בבית החולים רמב"ם, ניצלה את קשריה לסייע לאמו של התובע, ובמהלך הזמן נקשרו בינה ובין הנתבע קשרים אישיים.

          אציין, כי הנתבע מתגונן בין היתר בטענה, שתביעתה של התובעת נולדה כתוצאה מכך שמערכת יחסיה עמו נקטעה. כדי להוכיח טענתו זו, נשאלה התובעת במהלך חקירתה הנגדית, מדוע לא כללה את הפרטים הנוגעים למערכת היחסים האישית שהתקיימה בינה ובין הנתבע, והיא השיבה, שמאוד חרה לה שטוענים כלפיה כי היא מבקשת לנקום בנתבע על רקע כישלון מערכת היחסים האישית, והיא רצתה לפרט הפרטים הנוגעים לכך, אך עורכי דינה מנעו זאת ממנה בטענה שהדברים אינם רלבנטיים לתביעה.

          כבר בשלב מוקדם זה אציין, כי התרשמתי שעדות התובעת הייתה מהימנה, ואף נתמכה במסמכים, ולעומת זאת, עדות הנתבע לא עוררה אמון. על יסוד התרשמותי מעדותה של התובעת, הנני קובע, כי אין כל בסיס לטענת הנתבע שהתביעה נולדה מתוך רצון לנקום בו על כשלון מערכת היחסים האישית בינו ובין התובעת, והעלאת הטענה נועדה לנסות ולאפשר לנתבע להתחמק מהתחייבויות שקיבל על עצמו.

3.       לאחר שובו של הנתבע ארצה בשל מחלת אמו, הקים הנתבע חברה בשם "גב אל מותג בע"מ". כשנה לאחר מכן הנתבע חזר להתגורר בישראל באופן קבוע. זמן מה לאחר מכן החברה נקלעה לקשיים כספיים, ואין מחלוקת, שהתובעת עזרה לנתבע והעבירה לו סכומי כסף שונים.

ג. גרסת התובעת

4.       בתאריך 28.2.2005, בתקופה בה עדיין גרה התובעת בדירה השכורה, העבירה התובעת לחשבונו האישי של הנתבע סך 50,000 ש"ח. לאחר מכן, בתאריך 19.9.2007, העבירה התובעת לנתבע סכום נוסף של 20,000 ש"ח (וראו המסמכים שצורפו כנספח מס' 9 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת - ת/3).

          בתאריך 9.10.2007 חתמו התובעת והנתבע על זכרון דברים (ולהלן - "זכרון הדברים הראשון"). זכרון דברים זה צורף כנספח מס' 2 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת, ולפיו התחייב הנתבע למכור לה את הדירה. הגם שבזכרון הדברים הראשון לא נרשם מחיר הדירה, אישר הנתבע בזכרון הדברים כי קיבל מהתובעת על חשבון מחירה סכום של 70,000 ש"ח.

          אציין, כי בזכרון הדברים נרשם, שהסכום 70,000 ש"ח שולם לנתבע בשלושה תשלומים, שבוצעו לכאורה במהלך חודש ספטמבר 2007. מהכתוב בזכרון הדברים ניתן היה להבין שיש לצרף לסכומים אלה את הסך 50,000 ש"ח שהתובעת העבירה לנתבע בשנת 2005. ואולם, התובעת הבהירה בחקירתה הנגדית (בעמ' 14 לפרוטוקול), שעד למועד חתימת זכרון הדברים הראשון, העבירה לנתבע סכום כולל של 70,000 ש"ח בלבד, והדברים שנרשמו בזכרון הדברים הראשון, נרשמו על ידי ידידה, עו"ד דב רוזנבלט, שערך את זכרון הדברים הראשון, ואין היא יודעת מדוע הסכומים "פוצלו" ונרשמו כפי שנרשמו. מכל מקום, ברור הדבר, שעד למועד חתימת זכרון הדברים הראשון, בתאריך 9.10.2007, התובעת העבירה לנתבע סכום כולל של 70,000 ש"ח, ובזכרון הדברים הצהיר הנתבע, כי סכום זה הועבר אליו "ע"ח המכירה".

          זאת ועוד: באותו מעמד חתם הנתבע על יפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד רוזנבלט, וייפה את כוחו לבצע כל הפעולות הדרושות להעברת הזכויות בדירה לתובעת.

5.       עו"ד רוזנבלט, בתצהיר עדותו הראשית (מוצג ת/1), מסר כי במהלך החתימה על זכרון הדברים הראשון, הנתבע "הביע באופן שאינו משתמע לשתי פנים את רצונו ונכונותו בפני ובפני הגב' יעל חתן, למכור לאחרונה את הדירה ולהעביר את מלוא זכויותיו בה לגב' חתן". עו"ד רוזנבלט הוסיף, כי בעקבות חתימת זכרון הדברים, פנה לחברת "חוף הכרמל", היא "החברה המשכנת", וביקש את הטפסים הדרושים לשם ביצוע העברת הזכויות בעתיד.

6.       התובעת טוענת, כי לאחר חתימת זכרון הדברים הראשון, נסע הנתבע לחו"ל לתקופה ארוכה, וניתק עמה את הקשר. התובעת ניסתה לאתר את הנתבע באמצעות קרובי משפחתו, ובתאריך 13.9.2009 שלח לה התובע מסרון, וכך כתב:

"יעל שלום. אני הגעתי למקום הכי נמוך בעולם מבחינתי מבקש את סליחתך על הכל. מחר אני רוצה לגשת איתך לעורך דין כדי להעביר את הזכויות בדירה על שמך. אצור איתך קשר מאוחר יותר היום. אל תתקשרי אני לא מסוגל כרגע לדבר עם אף אחד. ושוב מבקש סליחה על העוגמה לא האמנתי לרגע שאגיע לבור שאין ממנו מוצא. משמיים הוחלט להעניש אותי. את היית תמיד לצידי ואת זה לא אשכח לעולם."

          נראה הדבר, שההתדיינות המשפטית בין הצדדים מעידה, שזכרונו של הנתבע קצר.

7.       בתאריך 15.9.2009 ביקר הנתבע בדירת התובעת, והתובעת הזעיקה את עו"ד רוזנטל בשנית. מפי עו"ד רוזנטל למדתי לדעת, כי באותה פגישה שב הנתבע והצהיר כי בכוונתו להשלים את מכר הדירה ולהעביר את הזכויות בה לתובעת. הנתבע הסביר כי נעדר מהארץ בשל קשיים כספיים אליהם נקלע. על פי עדות התובעת, באותו מעמד ביקש הנתבע שהות לברר את מחיר הדירה, ועל כן התובעת דרשה כי לכל הפחות יחתום על תצהיר בו הוא מאשר, כי עד לאותו מועד קיבל ממנה סך 250,000 ש"ח, כמקדמה על חשבון מחיר הדירה.

          באותו מעמד אכן חתם התובע על תצהיר, שנערך על ידי עו"ד רוזנבלט בכתב יד (נספח 6 לתצהיר עדותו הראשית של התובעת), וזו לשון ההצהרות שנרשמו בתצהיר: